מערכת יחסים - אמצעי להשגת מטרה משותפת
כמאמן כדורסל אני מוכרח לפתח מערכות יחסים תקינות עם ובין שחקניי משום שלבד אי אפשר לשחק.
עפ"י החוקה, חמישה שחקנים חייבים לשחק על המגרש בו בזמן.
לשחקנים יש שתי ברירות:
או לפתח מערכת יחסים זה עם זה, או לוותר על היותם בקבוצת כדורסל.
מערכת היחסים שתתפתח, איננה חייבת להיות חיובית, היא יכולה להיות גם שלילית.
לא בטוח שינצחו במשחקים, אבל היא יכולה להיות שלילית.
דבר אחד בטוח – מערכת יחסים חייבת להתקיים !
כך בכל פינה בחיים.
חייבת להיות מערכת יחסים עם מנהל או עובד בתחום הקריירה.
חייבת להיות מערכת יחסים עם בני המין השני.
חייבת להיות גם מערכת יחסים עם עצמי.
היא יכולה להיות שלילית והיא יכולה להיות חיובית אבל היא חייבת להתקיים !
כאן עולה השאלה החשובה – "נו אז....??? "
אז..... אי אפשר לברוח מזה וחייבים להבין שמערכות יחסים מכל הסוגים תמיד יהיו סביבנו.
אם מערכת היחסים איננה "עובדת" ניתן לבחור להתנתק ממנה ובו בזמן להתנתק מהמטרה המשותפת.
אך אין ספק שיש לקבל את המציאות כפי שהיא.
אין טעם לכעוס מעצם קיומן של מערכות יחסים שלא עובדות ובמקום זאת, יש לשנות את דפוס החשיבה ולהתייחס למערכות יחסים כאל אמצעי להשגת מטרה.
במילים אחרות, ללא מערכת יחסים אין לי שום דרך ושום אפשרות להשיג מטרות מסויימות הדורשות לפחות שני אנשים.
למשל :
האם אני יכול לשחק במשחק טניס זוגות לבד ?
לא, משום שאם אהיה לבד , אז אין זוג ואינני רשאי להשתף במשחק כזה.
מה לעשות ?! זאת המציאות.... !
או שאוותר על מערכת היחסים עם בן הזוג שלי למשחק וגם על המטרה לשחק במשחק כזה,
או שאקיים איתו מערכת יחסים ואשיג את המטרה שהופכת להיות משותפת – לשחק טניס זוגות.
כמה שנשמע מטופש, כך זה גאוני !
דוגמא נוספת:
האם אני יכול להיות בקשר זוגי רומנטי לבד ?
קצת בעייתי להיות בזוגיות בלי בן/בת זוג לא ?!
עד כמה שזה נשמע מצחיק, המטרה המשותפת הראשונה של זוגיות, היא הזוגיות עצמה !
אני תמיד יכול לוותר עליה ולהשאר לבד, אבל אם אני רוצה זוגיות, אני מוכרח לפתח אותה עם עוד מישהו/י, גם אם זה מציק לי.
ויש כמובן בחירה נוספת, אני יכול לוותר על הפרטנר הספציפי הנוכחי ולנסות את מזלי עם פרטנר חדש.
מה לעשות ?! זאת המציאות...!
יש לי עוד מיליון דוגמאות כאלו...
יש דברים בחיים שפשוט אי אפשר לעשות לבד, נקודה סוף פסוק.
מכאן נובע – מערכת יחסים היא אמצעי להשגת מטרה !
אפילו מימי בראשית יש לי דוגמא מעולה.
שימו לב כמה גאוני :
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ! אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ! (בראשית ב' 18)
תראו עד כמה פשוט,
אם נהפוך את לא טוב היות האדם לבדו נקבל , כן טוב היות האדם לא לבדו.
האם ניתן להיות לא לבד , כשאני כן לבד ?!
חייבים מערכת יחסים כאמצעי להשגת מטרה זו.
אז אלוהים ברא לנו את מערכת היחסים הראשונה בשביל להשיג מטרה שנקראית "לא לבד".
אמנם אדם ויתר על צלע בשביל זה, אבל הוא השיג מטרה משותפת יחד עם חווה – הם לא לבד !
מערכת יחסים היא אמצעי להשגת מטרה, אמרתי ?!
מימי בראשית חיינו סובבים סביב מערכות יחסים.
מערכת היחסים הראשונה הייתה זוגיות בין אדם לחווה ובהמשך בינם לבין ילדיהם וכמובן בין האחים.
ככל שהאוכלוסיה גדלה, כמות וסוגי מערכות היחסים התרבו בהתאמה.
האדם הוא יצור חברתי, ומערכות היחסים עם הסובבים הפכו להיות חלק גדול מאוד מחיינו.
עד כאן אין שום בעיה, הכל ורוד.
אז זהו, שלא...
עצם קיומה של מערכת היחסים, איננו מבטיח את השגת המטרה המשותפת.
מערכת היחסים צריכה להצליח לשם כך.
אדם וחווה יכלו לפתח מערכת יחסים שלילית, שתגרום לריבים ומתחים ביניהם ולבסוף לפרידה.
מערכת היחסים של אדם וחווה הייתה נכשלת ואדם היה מוצא את עצמו במקום בו הוא התחיל – לבד !
אם שחקני קבוצת כדורסל יפתחו מערכת יחסים כושלת, הניצחון (מטרה המשותפת) לעולם לא יגיע...
לכן, יש צורך בעבודה קשה על מנת לגרום לכל מערכת יחסים להצליח.
רק כך תוכל מערכת היחסים להשיג את מטרתה.
אתם בטח אומרים לעצמכם עכשיו שהכל שטויות, ותמיד אפשר להפרד ולמצוא פרטנר אחר, וכך לייצר מערכת יחסים חדשה שכן תעבוד.
אז בגדול זה נכון, אבל גם מערכת היחסים החדשה תוליד קשיים, כך שלמעשה יכול להיות שלא עשינו כלום ונשארנו באותה הנקודה בדיוק רק עם "פרצוף" אחר ליידנו...
כל מערכת יחסים דורשת מאיתנו שיתוף פעולה, הקרבה, תשומת לב, אמון, תקשורת טובה ועוד ועוד ועוד...
זה לא קל !
כל מי שנמצא במערכת יחסים כזאת או אחרת בטח יודע עד כמה מסובך וקשה העניין -
צריך לוותר כל הזמן, אבל לא לתת שיטפסו עלי.
צריך להקשיב כל הזמן ל"שטויות" של הצד השני, אבל לא לתת שישתיקו אותי.
צריך כל הזמן לתת ולתת ולתת לפרטנר ולוודא שהוא נותן לי בדיוק את אותו הדבר בחזרה, אחרת....
צריך לסמוך ולהאמין שלא משקרים, מרמים, וחס וחלילה בוגדים.
צריך לפרגן, אבל על מה לעזאזל ?!
צריך לעזור , גם אם לא ביקשו ממני עזרה.
ויותר מכל, צריך להבין..
אבל איך אפשר להבין את זה ?!?!
שהוא יבין ! למה אני ?!
אנחנו הרי תמיד צודקים וההוא ממול טועה...
אחד המכשולים הכי גדולים של מערכות יחסים , אם לא ה... , הוא ההאשמות...
אוי ההאשמות הללו, מה יהיה הסוף איתן ?!
מדוע תמיד בויכוחים, ריבים, חיכוכים וסכסוכים, זה ההוא ממול שאשם ?!
מדוע מעטים כ"כ האנשים שמכניסים לרגע את האגו לכיס, לוקחים את האחריות על הדבר הזה שבגללו התחילו המהומות במערכת היחסים ואומרים: "סליחה, טעות שלי..."
המציאו יום כיפור במיוחד בשביל שאנשים יתחילו להגיד את זה יותר.
יום כיפור קיים אך ורק לטובת מערכות יחסים בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו.
ביום כיפור הרבה יותר קל לשים את האגו בצד, להרים טלפון לאיזה "ברוגז" כזה או אחר ולהגיד לו:
"אח שלי, עזוב אותך משטויות, מה שהיה היה, אוהב אותך, טעות שלי...."
אבל גם ביום כיפור, זה יותר בגלל בגלל שהיהדות מצווה עלינו ופחות בגלל כוונה אישית טהורה.
האגו והצורך להיות צודק הם אויביהם הנוראיים ביותר של כל מערכת יחסים.
אלו מולידים את הילדים שלהם - ביקורת ושיפוט ואז האצטדיון גועש.
כולנו הרי יודעים שהשופט #$%%^%$##@ !!!
אבל כולנו צבועים משום שכולנו כאלה.
אפילו את השופט אנחנו שופטים.
כמובן שיש עוד כמה שדים, אבל אלו עושים המון צרות.
בשורה התחתונה, כולנו בטוחים שאנו יודעים איך הכי נכון לחיות.
זאת המנטליות שלנו...
והמנטליות הזו מחסלת מערכות יחסים, אלא אם כן במקרה... ממש במקרה, השותפים במערכת היחסים חושבים בצורה דומה.
אבל בינינו, כמה כאלה יש ?!
הנחת היסוד היא פשוטה :
אם בחרתי במטרה הדורשת מערכת יחסים כאמצעי להשגתה,
אני חייב להשקיע במערכת היחסים יותר מאשר במטרה המשותפת עצמה.
ברגע שמערכת היחסים מוצאת את האיזון, את הדרך לשתף פעולה ועולה על דרך המלך,
המסע אל עבר המטרה המשותפת יהפוך למספק יותר מכל.
עצם העבודה המשותפת בתוך מערכת היחסים והחתירה יחד לאותו כיוון, ימלאו כל אחד בנפרד הרבה יותר מאשר השגת המטרה המשותפת עצמה.
יתרה מזאת, אם וכאשר מערכת היחסים תשיג את המטרה המשותפת, יתכן שתלך לאיבוד הסיבה לקיומה, דבר שיוביל לפרידה ועצב גדול.
ועכשיו אחזור להתחלה –
כאמור, מערכת היחסים היא אמצעי להשגת מטרה משותפת.
המנטליות הזו יוצרת תחושה של רתיעה ממערכות יחסים אצל לא מעט אנשים..
רתיעה זו יוצרת לחץ שלילי שמפריע ל"נצחון" המשותף.
לכן, אני מציע שנהפוך את המנטליות הזו למקדמת יותר.
מה דעתכם על זה:
מטרה משותפת היא אמצעי להצלחת מערכת יחסים.
בואו נחשוב על זה לרגע –
אם אכן לא טוב היות האדם לבדו לפי הקב"ה, אז אני רוצה להשיג לעצמי מערכת יחסים.
ולא רק זה, אני רוצה שהיא תצליח.
אז אחרי שבחרתי במישהו/י שרוצה מערכת יחסים עימי, כל שנותר הוא למצוא מטרה משותפת –
כל הזמן !!!!!!
אדם וחווה השיגו את המטרה המשותפת שלהם, הם כבר לא לבד.
אבל מה עכשיו ?!
עליהם למצוא כל הזמן מטרות משותפות נוספות ולחתור יחד לעבר השגתן.
העשייה המשותפת תגרום למערכת היחסים להתקיים ולהצליח.
ביום שהתחלתי לחיות עפ"י המנטליות הזו, העסק נהיה הרבה יותר פשוט.
ברגע שהמטרה האישית שלי היא יצירת מערכת יחסים ושימורה, מציאת מטרות משותפות הפכו להיות הדרך ולא היעד, האמצעי ולא המטרה.
המנטליות הזו מהווה את הסיבה להצלחת מערכות היחסים שלי, הלוא הן היעד שלי.
אנחנו מתמקדים כל הזמן בהצבת מטרות משותפות וחתירה לעבר השגתן, יחד.
כל עוד יש כאלו, אנחנו עסוקים ללא הרף בשיתוף פעולה כדי להשיג מטרות שהצבנו לעצמנו.
אנחנו עסוקים באפקטיביות ופרודוקטיביות כל הזמן, ויש למערכת היחסים שלנו מטרות משותפות המשמשות כסיבה טובה ומוצדקת להמשיך ולהתקיים בהווה ובעתיד.
וכשיש סיבה, יש מסיבה ...
פעמים רבות שמעתי זוגות שאומרים שהם נשארים יחד כי זה כבר הרגל.
הרגל ?! ברצינות ?!
זאת הסיבה הכי טובה שמצאתם לקיומה של מערכת היחסים שלכם ?!
נשמע כמו זוג שמחפש בכח סיבה להשאר ביחד וזה התירוץ הכי טוב שעלה (צר לי על השיפוטיות).
אגב, תירוץ בהגדרה הוא סיבה לא ראויה.
סוג של "הכלב אכל לי את שיעורי הבית" וכאלה...
זוגות שיודעים למצוא כל הזמן סיבות משותפות וראויות , הם אלו שמחזיקים מעמד לאורך זמן.
סיבה להיום, סיבה למחר, סיבה למחרתיים, סיבה לעוד שנתיים ואפילו סיבה לעשור הבא.
ככל שנמצא יותר סיבות, כך תתחזק מערכת היחסים יותר.
ככל שמערכת היחסים תתחזק יותר, כך נקבל כוחות מנטליים גדולים יותר להתגבר על הקשיים שמגיעים עימה.
ופתאום קל לוותר (אפילו על צלע).
לגיטימי להקשיב.
אפשרי לקבל ביקורת.
ניתן לשחרר שיפוטיות ובמקום זאת להכיל.
לקיחת אחריות על טעויות, הופכת להיות שכיחה.
וביום כיפור, כבר מחפשים בכח על מה להתנצל..
ברגע שהצלחתם להפוך את היוצרות לכך שהמטרה המשותפת היא הדרך ולא היעד, מערכת היחסים תהפוך להיות היעד.
מערכת יחסים כיעד וחתירה לעבר הצלחתה, תגרום לחברים בה (זוג, צוות, קבוצה) להתגבר על קשיים ולשתף פעולה על מנת להשיג זאת.
הדרך להשגת יעד זה היא הצבת מטרות משותפות וחתירה יחד לעבר השגתן.
כשהנ"ל מתרחש, נוצר מעגל קסמים מופלא :
חברי מערכת היחסים יציבו מטרות משותפות ויחתרו יחד לעבר השגתן, ובמקביל,
שיתוף הפעולה יצליח להשיג מערכות יחסים מצליחות ומוצלחות.
לסיכומו של עניין –
עבור הספורטאים זה לא משנה אם אוהבים או שונאים זה את זה, או אם כועסים ושומרים טינה,
חייבים להצליח לעבוד ביחד בצורה אפקטיבית על מנת להשיג את המטרה המשותפת.
מילים כמו תקשורת, מוטיבציה, שיתוף פעולה, פרגון, הכרת תודה, הקשבה, הבנה, אגו בצד, כבוד הדדי ועוד.. הופכות להיות משימות יומיומיות אוטומטיות.
זאת משום שעבורינו בספורט, יש סיבה טובה לקיום מערכת היחסים שלנו ושמה "נצחון", והוא מעל לכל !
בדיעבד, בזכות הסיבה הזאת שהכריחה ספורטאים לעבוד ביחד (רוצים או לא רוצים), הם זכו, זוכים ויזכו במערכות יחסים מספקות מאין כמותן.
ללוחמים בצה"ל הסיבה "נצחון" היא אפילו יותר משמעותית מאשר בספורט.
הם מקיימים מערכת יחסים שמטרתה המשותפת היא להגן על חייהם של אזרחי ישראל וגם על חייהם עצמם.
חיים ומוות – האם אמא של הסיבות הראויות.
אני מזמין אתכם לשאול את חיילינו, עד כמה חזקות מערכות היחסים שלהם.
כאמור, מטרה משותפת היא אמצעי להשגת מערכת יחסים מנצחת.
מטרה משותפת = סיבה ראויה = "ניצחון"
מה ה"נצחון" של מערכת היחסים שלכם ?
מחכה לכם - שפיץ
