בכי והתבכיינות הם שני דברים שונים

בכי - תופעה פיזיולוגית, כמעט בלתי נשלטת, בה יוצאות דמעות מהעיניים

כתוצאה מכאב (פיזי או רגשי) או כתוצאה מהתרגשות גדולה מאוד. בדר"כ נלווים לבכי גם יללות, לחיים סמוקות, דופק לב מואץ וכמובן איך לא – נזלת.

התבכיינות – תופעה מנטלית, כמעט בלתי נשלטת, בה יוצאות האשמות מהפה

כתוצאה מכאב (פיזי או רגשי) או כתוצאה "מהתקרבנות" גדולה מאוד. במילים אחרות – אכלו לי, שתו לי, עשו לי או פשוט "הרצפה עקומה”. אגב, בהתבכיינות – בדר"כ אין דמעות !!! באנגלית זה ההבדל בין : CRYING ל- WHINING

קחו 2 דוגמאות: 1. כדורסלן שנכנס לחדר ההלבשה לאחר שקבוצתו הפסידה במשחק אליפות, שם מגבת על ראשו ופשוט בכה בכי תמרורים. 2. כדורסלן שנכנס לחדר ההלבשה לאחר שקבוצתו הפסידה במשחק אליפות, תפס מגבת ופשוט התחיל להאשים את כל העולם ואשתו על ההפסד : "השופט הזה, אין לו מושג" "המאמן השני עשה בית ספר למאמן שלנו" "התרגילים שלנו גרועים" "איזה כדור חלק, אי אפשר לזרוק איתו" "אלוהים היה איתם היום...” על זה נאמר - “בכה על מר גורלו" או שמא נאמר התבכיין ?!

מה שחשוב לי שתקחו מכאן הוא שהתבכיינות או התקרבנות, או התמסכנות וכו’ תשאיר אתכם באותה משבצת בדיוק. במשבצת הלוזר ! 👆 במקום זה קחו אחריות על עצמכם. במקום להאשים את כל העולם ואשתו, תבואו בטענות רק לעצמכם ואח"כ גם תעשו עם זה משהו ! תשתפרו ! 💪 על כל אצבע מאשימה שאתם מפנים לאחרים יש 3 אצבעות שמופנות על עצמכם… אגב, לבכות זה בסדר, השאלה מה עושים אח"כ.. הלוואי שכולכם תזכו באליפות ותבכו מאושר..